אמת מה נהדר היה מראה פני צדיק בצאתו מקודש הקודשים לאחר יום שכולו דחילו ורחימו בהיכל המלך, פני מלאך המאירים באור יקרות ומקרינים קדושה וטהרה לאין סוף - אלו היו פניו של הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א, מייסד שושלת צאנז.

בעוד מאות בני צאן מרעיתו פונים לביתם לסעודת מצווה של מוצאי היום הקדוש, ילכו מחיל אל חיל בניית הסוכה לקראת ימי החג הממשמש ובא, יהיה הרבי עצמו עסוק באותו לילה במלאכה שונה, קדושה ופלאית, נשגבה מאין כמותה.

במשך לילה זה יישב הרבי בעל ה'דברי חיים' וידבר בגדולתו של רבנו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה, ישבח את עצותיו, יספר את סיפוריו, ילמד בספריו, יעסוק בתורתו. דווקא הלילה, דווקא במוצאי היום הקדוש, וכפי שהעיד הגה"צ ר' יששכר בעריש דאכנער, הבאניע'ר רב, שבכל שנה ושנה היה להרה"ק מצאנז עבודה מיוחדת במוצאי יום הכיפורים, לספר מגדולת רבינו הקדוש מוהר"ן מברסלב זיע"א. 

וכל אותו הלילה ישב הרה"ק מצאנז ושוחח מתורתו של רביה"ק בעל ה'ליקוטי מוהר"ן', כפי שסיפר נכדו הרה"ק מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל להרה"ח רבי לוי־יצחק בנדר זצ"ל, שזקנו הקדוש ישב לילה שלם לדבר מגדולת מוהר"ן מברסלב זיע"א, והדגיש לרבי לוי־יצחק, שלילה אצל הרה"ק מצאנז אינו עניין של מה בכך, לילה של ה'דברי חיים' הוא קודש קודשים.

עסק כל הלילה בגדולת רבינו הקדוש. איור עתיק של בעל ה'דברי חיים' מצאנז זי"ע 

הקשר: מאתיים שנות חיבור

ביום כ"ה בניסן בחודש זה, ניכנס לשנת המאה וחמישים לעלייתו לשמי מרום של קדוש ישראל והדרו, הגאון הקדוש בעל ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א, מייסד שושלת צאנז המעטירה, אשר דמותו המיוחדת היוותה מגדל אור של תורה ועבודה במסירות נפש כבר מאותם ימים בהם הקים את יסודות הקודש של חסידות צאנז הגדולה בעיירה הפולנית הקטנה.

כבר אז, לפני קרוב למאתיים שנה, נודע הקשר הפנימי והעמוק שהיה לו עם תורת רבנו הקדוש, עד שמקובל שאת הספר 'ליקוטי הלכות' שהחזיק ברשותו, והיה מעיין בו פעמים רבות, קיבל הרה"ק מצאנז במתנה מהמחבר מוהרנ"ת זיע"א, עוד בימים בהם הסתופף הרה"ק מצאנז בצל רבו איש האלוקים רבי נפתלי־צבי מראפשיץ זיע"א [שכידוע זכה לשמוע תורה מרבנו הק' בהיותו בלמעברג, ואף הביא כעי"ז בספרו 'זרע קודש' פר' וארא].

הקשר המיוחד של חסידות צאנז לדורותיה עם תורת רבנו הקדוש אינו סוד כלל וכבר דובר בו רבות, אך הנה בפעם הראשונה זכינו, צוות 'ניצוצות', כשליחי חסידות ברסלב, באופן נדיר ומיוחד להיכנס לקודש פנימה אל היכלו של האדמו"ר מצאנז שליט"א.

זכינו לשמוע דברים היוצאים מליבו של אחד מזקני האדמו"רים בדורנו אשר אמנם מושבו בעיר נתניה אך מצודתו פרושה בכל רחבי העולם לקרב ליבם של ישראל לאביהם שבשמים בדור עקבתא דמשיחא, אשר הכל חפצים לעבוד את השם אך הנסיונות הופכים לקשים יותר ויותר, וכאן, בכוח התורה הקדושה אשר היא עמוד היסוד של חסידות צאנז, מצליחים גם בדור זה להקים קהילות קודש ברחבי הארץ, קהילות המושתתות על אדני התורה, היראה והקדושה.

חדרו מוקף באלפי שכיות חמדה המהוות את כל עולמו: אלו הם הספרים - אלפים רבים של ספרים עתיקים וחדשים - שבהם נעוצות עיניו הטהורות בכל דקה שנותרת לו מעבר לזמנים שאותם הוא מקדיש לצאן מרעיתו ולכלל ישראל. 

כאן, בבניין בן שלוש קומות גבוהות הבנוי בסגנון מיושן, בצמוד לבניין ה'מתיבתא', מהבית ששימש את אביו, מנהיג כ"ק מרן האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז־קלויזנבורג זצ"ל את הממלכה הקדושה כולה.

”אנחנו בדור של גאולה וזה הזמן ללמוד את תורת רבי נחמן". האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זי"ע בצעירותו

הקירוב: לחזק זו תורה

אנו עומדים כאן, על מפתן חדרו של הרבי, המוקד והלב של כל חסיד צאנז באשר הוא, ממתינים כי יינתן האות. אנו מנצלים את הדקות שנותרו עד לרגע הכניסה אל הקודש להתבוננות במה שאנו רואים סביב. 

אנו ישובים בחדר לא גדול. זהו חדר ההמתנה אשר בו עומדים החסידים שעה שהם מצפים להגעת תורם להיכנס אל הקודש. מעל השולחן הזה ירשום המשמש־בקודש את פתקת משאלותיהם, תוך שהם חגורים אבנט ובמבע פנים רציני של מי שמתכונן לעמוד בפני רבו. 

החדר מרוהט בפשטות גמורה. במרכזו ניצבים שולחן וכיסאות די עתיקים, אולם ההפתעה האמיתית מצויה על הקירות: לא מצינו בבית הרבי שום תמונת דיוקן התלויה על הקיר, גם לא של אבותיו הקדושים. הקירות במבואה לחדרו של הרבי מכוסים כולם - בלי להותיר סנטימטר אחד פנוי - בתעודות ממוסגרות הנושאות התחייבויות שהגישו בחורי החסידות ואברכיה. ההתחייבויות מרשימות ואפילו מדהימות: עשרות אלפי שעות ודפים(!) של לימוד רצוף מופיעים בכל תעודה כזו. התעודות מוגשות אל הרבי כ'דורון דרשה' מהחסידים לרועָם בעידני חדווה. כל אימת שבמשפחתו של הרבי מתרגשת שמחה - מגישים החסידים לרבם מתנה יקרה ומהודרת. 

עשר דקות חולפות. הדלת נפתחת. שני משב"קים הדורי צורה ניצבים בפתח. "הרבי מחכה לכם", הם אומרים לנו, ואנו פוסעים פנימה אל הקודש ביראת כבוד. 

פני הרבי קורנות. חדווה שורה סביבותיו. על הסטנדר שבו הרבי לומד מונחת גמרא, מסכת פסחים, שאותה לומד הרבי כהכנה לחג הפסח הממשמש ובא. 

כל דקה בחדר זה מדודה להפליא וכל מילה היוצאת מפי קודשו של הרבי מדודה עוד יותר, אך עבור הרבי מצאנז, שכל חייו מנוצלים ללימוד התורה הקדושה, גם העיסוק בקירוב נפשות ישראל לאביהם שבשמים, כמו התפקיד שלנו כחסידי ברסלב, וכך גם העיסוק בצורכי ציבור - יש בהם מן העיסוק בלימוד התורה, וכפי שהסביר בעצמו: "הצדקה הכי גדולה זו הצדקה שאדם עושה ברוחניות. תמיד אני מורה שאברך יְעַשֵׂר מזמנו עבור גמילות חסדים. אני אומר לבחורים ואברכים שילמדו עם אחרים שעה או שעתיים ביום.

בגשמיות בוודאי שמצווה להחיות כל יהודי; אבל סוף כל סוף - העולם חולף־עובר, וכשמלמדים תורה ומשפיעים על יהודי שילך בדרך הקדושה - זוהי הצדקה הכי גדולה, שעומדת לנצח נצחים ומצילה את זה שעושים עימו חסד לא רק בחיי שעה, אלא גם לחיי עולם". 

הרבי מוסיף להשמיע בשם אביו, כ"ק מרן האדמו"ר ה'שפע חיים' זי"ע, שפירש את המשנה בתחילת מסכת פאה 'אלו דברים שאין להם שיעור... ותלמוד תורה כנגד כולם': "עם תלמוד תורה", מצטט הרבי את אביו הגדול, "אפשר לקיים את הכל: גם כיבוד אב וגם גמילות חסדים. אפשר לצאת ידי חובת כל המצוות המנויות במשנה דרך לימוד התורה. על כיבוד אב - על ידי שילמד עם אביו; גמילות חסדים - על ידי שילמד עם יהודי שמתקשה בלימוד לבד, וכן על זו הדרך". 

מדי דַבְּרוֹ על אודות אביו, הרבי רואה לנכון לשתף במעשה־רב, שראה בארבע אמותיו של אביו, הרבי הקדוש מצאנז: "אצל מרן אדוני אבי זי"ע ראינו בחוש כי תורה לא סותרת עשיית חסד. עם כל דבקותו בתורה - והרי ידוע שאבי זי"ע היה בבחינת 'באהבתה ישגה תמיד' - כשראה שיהודי צריך משהו, לא היסס אפילו לרגע אחד. לצד זאת תמיד היה משנן באוזנינו: 'התכלית היא התורה'. אף בצוואתו הרבי מבקש מהבנים שיעסקו רק בתורה. כל הדברים הם דברים טובים, אבל הם לא התכלית. משאר הדברים לא נשאר כלום. מה שנשאר – זו התורה הקדושה".

רגעים מרוממים ביותר בקודש פנימה. האדמו"ר שליט"א מתעמק במגוון הכתבות שב'ניצוצות'

החיזוק: כמו בעלי תשובה

מבחר חוברות 'ניצוצות' ממהלך השנים שהנחנו על שולחנו של הרבי מלאות וגדושות בתורת רבנו הקדוש. הרבי מעיין בכמה מהן, אנו ממתינים בדממה ובהתרגשות ומבינים שגם עבור האדמו"ר שליט"א, כאבותיו הקדושים, תורת רבנו הקדוש אינה זרה.

"אתם עוסקים בזה, זה חשוב מאוד, זה צריך להגיע לכל מקום", הרבי מתבטא תוך כדי קריאה ממושכת, "ברסלב מקרבים מבחוץ הרבה, ובדור שלנו יש הרבה מה ללמוד מבעלי תשובה". הרבי מוסיף ואומר: "בעניין הזה צריך ללמוד מבעלי תשובה, שברוך השם ישנם כיום לאלפים ולרבבות. יש אנשים שהם היו רחוקים מכל דבר קדוש, אבל הם עזבו את כל העבר ושינו כל מהות חייהם. כל סגנון החיים שלהם השתנה מן הקצה אל הקצה".

בשיחה אחרת הוסיף הרבי וסיפר: "קראו לי פעם למעמד סיום מסכת כאן בנתניה, והרב הראה לי תמונה של האברך שסיים את המסכת לפני שהתקרב. מהתמונה ניבטה דמותו של מישהו שלא הייתי מזהה אותו כיהודי, וכעת הוא עומד לפנינו כאברך עדין ואציל נפש שזכה לסיים מסכת בש"ס. התפעלתי מאוד לראות צורה אחרת לגמרי, פנים חדשות באו לכאן. כאלה ישנם כיום בהמוניהם, בכל העולם, בחסדי השם. 

בדור שלנו, אל מול ניסיונות הטכנולוגיה, כל אחד צריך ללמוד מהם, גם אם מישהו חלילה נפל - אסור להתייאש, שינסה לסגור את המכשיר לחודש ימים, ויראה אם הוא יכול לחיות בלי זה... אם הוא מסוגל לחיות - סימן שהוא אינו זקוק באמת למכשיר.

כשנסעתי לחו"ל נוכחתי לראות בעיניי עד כמה המכשירים הללו נוטלים מן האנשים את חירותם... אנשים שקועים בזה ללא הפסק במשך שעות ארוכות, בלי להסיר את עיניהם. זה ממש נוטל את הדעת!" וכדרכו למצוא בכל תופעה לימוד בעבודת השם, אומר לנו הרבי: "מהתופעה הזו אפשר ללמוד מוסר השכל, עד כמה צריכים להיות דבוקים בתורה: אם בהבלים כאלו האדם שקוע כל כולו, שעות על גבי שעות - על אחת כמה וכמה כשמדובר בלימוד התורה הקדושה - עליו להיות שקוע בה לכל הפחות כפי שאנשים שקועים במכשיריהם...

צדיקים זכו למדרגה כזו, שהם היו כל כך דבוקים בתורה עד שהיו מחדשים חידושי תורה בעת שנתם. כך היה עם זקני הקדוש, ה'ישמח משה' זי"ע, ועוד צדיקים שקיימו בעצמם את הכתוב: 'בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות... תשיחך'. 

מי שכבר נפל בזה, רחמנא ליצלן, קשה לו מאוד לצאת. זה לא פשוט. גם כשהוא מנסה לצאת הוא עלול ליפול שוב, אם אין לו מדריך ומסייע. המכשירים הללו גם גורמים להורים שלא יתייחסו כמעט לילדיהם... רחמנות על ילדים כאלו... הלב כואב שצריכים בכלל לדבר על דבר כזה. הרי כולי עלמא מודים כיום כמה גדול הנזק הנגרם מכך, הן ברוחניות והן בגשמיות. 

אבל בכל פעם שמדברים ומעוררים על זה - זוכים להשפיע קצת, וזה דבר גדול. עצם הדבר שמדברים נגד התופעה - זו כבר סגולה. ברוך השם שישנם הרבה אנשים שבאמת השתנו והתנתקו מהמכשירים הפסולים, בבית ובכיס - גם אם בעבר היו לקויים בזה. רק בביאת המשיח תִמלא הארץ דעה את השם, ואז לא נצטרך להילחם. עד אז - אנו צריכים לקיים מלחמה להשם בעמלק, לעשות כמיטב יכולתנו".

הכל להתחיל מהתחלה. האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג זי"ע בכניסתו לארץ אחרי השואה האיומה

אמונה: על פי תורת ברסלב

היום השני לחודש מרחשוון תשכ"ב. חוצות קריית־צאנז שבנתניה לובשות חג. הבה"ח, פרי עץ חיים, צבי־אלימלך, בנו הגדול של כ"ק מרן האדמו"ר ה'שפע חיים' מצאנז, שנולד לו לאחר השואה הארורה, בשנות מגוריו בשכונת ויליאמסבורג שבברוקלין, נכנס עתה לעול תורה ומצוות. 

חמש שנים לפני כן, כשהרבי לעתיד בן שמונה, עלה בעל ה'שפע חיים' מארצות־הברית והשתקע בקריית־צאנז שבנתניה, שאותה החל לבנות מספר שנים קודם לכן. השמחה הייתה גדולה. מכל הארץ באו חסידים, אוהדים ומעריצים לחזות בנס התקומה של החסידות שאיבדה את מיטב בניה בשנות הזעם, ובנס תקומתו המשפחתית של הרבי, שהיא גם תקומת השושלת: אחד־עשר ילדים היו לרבי ה'שפע חיים' לפני המלחמה, וכולם נרצחו על קידוש השם. 

הרבי, שמסכת תוקפו וגבורתו העילאית בשנות הזעם הפכה למנועים של אמונה להמונים לאחר המלחמה - לא קרא לילדיו שנולדו לו לאחר המלחמה על שם ילדיו הנספים, אלא הקים קרנות צדקה וחסד על שמו של כל אחד מהילדים. לאחר שניצל הרבי מהתופת החל להתנער מאפר המשרפות ופתח בפעולות לשיקום חייהם ולעידוד רוחם של האוּדים המוצלים, אנשי שארית הפליטה. 

הרבי הקים את ביתו מחדש עם הרבנית, בתו של הגאון רבי שמואל־דוד הלוי אונגר. לבנו הראשון שנולד לאחר השואה קרא על שמו של אחד מאבותיו: הרה"ק רבי צבי־אלימלך מדינוב זי"ע, בעל ה 'בני יששכר'.

אין זה סוד כלל כי כוחות נפש עצומים להמשיך גם אחרי המלחמה הקשה ותוצאותיה הנוראות שאב הרה"ק בעל ה'שפע חיים' מצאנז-קלויזנבורג זיע"א מתורת רבנו הקדוש שאליה היה מקושר ביותר, והדברים נודעים כפי שהמליץ רבות בשיעורי חומש־רש"י שנשא, שהחינוך לאמונה לצעירי הצאן הוא על ידי ספרי רבנו הקדוש. בספריו 'שפע חיים' הזכיר וסיפר הרבה מרבנו הקדוש.

באחד מספריו ניתן למצוא, לדוגמה, כי התבטא על רבנו הק' בלשון 'נביא ה", וז"ל: "הרה"ק נביא ה' רבי נחמן מברסלב זי"ע אמר, שבדור לפני ביאת המשיח יהא קשה להתחזק באמונה פשוטה כמו שקשה לאדם להלך על גבי קיר חלק, והוסיף לומר, אל תדמו שכוונתי על מדרגות באמונה, אלא על אמונה פשוטה.

ולמה אני אומר לכם זאת, כדי שכאשר יגיע הדור הזה, שיהיה חושך ואפילה עד שלא יהיה במה להיאחז, תתחזקו ותאמרו שיש תקווה, רק שכך צריך להיות סדר העולם, וסימן לדבר, שכבר לפני הרבה דורות היה יהודי בשם רבי נחמן, שאמר מראש שיהיו זמנים קשים כאלו, ובזה תתחזקו ותעודדו עצמכם שלא להתפתות לסור מדרך האמת, ולכן אני אומר זאת".

השתוקקות: שעות עם הספה"ק

במקום אחר דיבר אודות ה'תיקון הכללי', וז"ל: "נודע מהרה"ק רבי נחמן מברסלב זיע"א, דיש מזמורי תהלים המסוגלים לתיקון חטא זה, וכן איתא מדו"ז הרה"ק משינאווא זי"ע בדברי יחזקאל (פר' שמות) דהר"ת מן ש'מות ב'ני ישראל ה'באים מ'צרימה הוא השבי"ם, וסופי תיבות תהלי"ם, כי מסוגל לחטא ר"ל".

פעם נוספת אף הזכיר מגדולת רבינו הק', שלפני פטירתו בכתה בתו מאוד בראותה שאביה עומד להסתלק מן העולם, ואביה באר לה שאף אם כביכול יצא מן החדר ונכנס לחדר אחר, כן היא פטירתו מן העולם, כדוגמת יציאתו מחדר לחדר בלי שום הבדל.

נודע אף כי הגה"ח רבי משה וייס, נאמן ביתו ומחותנו של הרה"ק בעל ה'שפע חיים' [ידוע שסיפוריו היו בדקדקנות מרובה, עד כדי שהגאון האדיר רבי שמואל הלוי וואזנער זיע"א היה נוסע אליו לשמוע סיפורי צדיקים, באמרו: "ר' משה איז א דייקן". וכן הרה"ק מערלוי זצ"ל היה משלם מעות לנכדיו שילכו לרשום סיפורים מפיו של הגה"ח רבי משה, בהעריכו את גודל דקדוקו שלא לשנות בדבריו], סיפר בליל יום כיפור האחרון לחייו, על תחילת התקשרותו של הרה"ק בעל ה'שפע חיים' בספרי הנחל נובע, כפי ששמע מפי קודשו: "זה היה בהיותי עדיין רך בשנים, אהבתי מאוד ספרים", גילה בעל ה'שפע חיים' מצאנז, "בעיר ברודניק היה רוכל ספרים מכל המינים שהיה מגיע בפעם כפעם למכור. ישבתי בחצר הבית.

כשראיתיו מתקרב קפצתי אליו בשמחה לראות אילו חדשות הביא בזה הפעם, וראיתי באמתחתו את הספר 'ליקוטי עצות' ממוהר"ן מברסלב. לאלתר קניתי ממנו הספר, וברוב השתוקקותי לדבריו הקדושים ביליתי עם הספר שעות הרבה. באישון לילה ראני אאמו"ר הרה"ק רבי צבי מרודניק, ונתפלא באיזה ספר אני קורא בהתלהבות כזו בשעה כה מאוחרת, אך כשהראיתיו הספר, מנע ממני מללמוד בזה".

הגה"ח רבי משה, שמחמת קרבתו מצא עוז בנפשו להביע את גודל תמיהתו: "הרי הרבי כל כך דבוק באביו וחרד על כל דבריו, ואם כן, איך הרבי מביא כל כך הרבה מדברי רבי נחמן, ואף קם מלוא קומתו כל אימת שמביא מדבריו הק', ומזכיר בסילודין את שמו – 'דער הייליגער רבי נחמן פון ברסלב', הנהגה שאינו נוהג רק ביחידי הדורות ממש: הבעל שם טוב, הרבי ר' אלימלך, וזקנו ה'דברי חיים'?"

נענה לו הרה"ק בעל ה'שפע חיים' בזה"ל: "הדיבורים הקדושים של רבי נחמן, הם דיבורים של גאולה. ומטעם זה היו צדיקים שסברו שעדיין לא הגיע הזמן ללמוד לימודים של גאולה. אבי מורי זצ"ל סבר שעדיין לא הגיע דורו של משיח.

אבל אני יודע ומאמין בבירור שבימינו כבר הגיע דורו של משיח, ולכן בוודאי צריכים אנו לעסוק וללמוד את הדיבורים הקדושים של רבי נחמן, ואם היה אבי מבין עד כמה אנו כבר נמצאים בדורו של משיח, ודאי היה מעודד אותי ללמוד.

לכן אני מרבה ללמוד בהם ברבים, כדי לפרסם כי כבר הגיע דורו של משיח, ועלינו לעסוק הרבה בדיבורי רבי נחמן".

קשר עתיק. ציון בעל ה'דברי חיים' זי"ע בעיירה צאנז

הקדושה: ספר של שבת

קשר אמיץ זה של אדמו"רי חסידות צאנז לתורת ברסלב החל כאמור עוד ממייסד שלשלת החסידות בעל ה'דברי חיים' מצאנז אשר הרה"ח רבי לוי־יצחק בנדר זצ"ל הרבה לספר מגדולתו ומעבודותיו הנוראות במסירות נפש למעלה מכוח אנושי, וסיפר ששמע מהרב הצדיק מבארניב, שפעם התגנב למקווה לראות טבילתו של הרה"ק מצאנז, וראה איך מקבל על עצמו לפני הטבילה כל הארבע מיתות בית דין, במסירות נפש כפשוטו ממש.

ואם בכל ימי השבוע היה הרה"ק מצאנז דבק בתורת רבנו הקדוש, בימי שבת קודש היה ידוע לכל כי השבת והצדיק יחדיו כלולים, בשלהבת אחת מאירים, וכפי שהעיד נכדו הגה"צ רבי משה הלברשטאם זצ"ל, חבר הבד"ץ פעיה"ק ירושלים, שכשהכינו את שולחן השבת לפני הרה"ק מצאנז הניחו עליו הספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן'. והרה"ק מצאנז קרא עליו בחביבות: "דאז איז דער שבת קודש ספר'ל" - זה הספר של שבת קודש!

עדות נוספת היא מהרה"ק מהר"ש מבאבוב זיע"א, אשר העיד ששמע מאבותיו הקדושים, שלכל מקום שהרה"ק מצאנז היה נוסע, היה מצווה לקחת איתו את הספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן'. וכפי שהגה"צ רבי משה־אריה פריינד זיע"א, גאב"ד ירושלים, אמר פעם לאחד ממקורביו: "דער צאנזער רב האט געהאלטן פון דעם היילגן רבי'ן פון ברסלב עולם ומלואו".

וכפי שניתן לשמוע בהקלטה בה הרה"ח רבי לוי־יצחק בנדר מספר בשם הרה"ח רבי מוטל יגלניק, ששמע מאחד מגדולי תלמידי הרה"ק רבי משולם פייש מטאהש זצ"ל, ששאלו אותו אם יכול ללמוד בספר 'משיבת נפש'. נענה לו הרה"ק מטאהש: "בוודאי, הרי רבנו הקדוש מצאנז אף היה אומר ליקוטי תפילות מרבי נתן מברסלב".

ואכן, שושלת צאנז, אשר במאה חמישים השנים האחרונות הפכה לאימפריה חסידית, נודעת בקשר האמיץ של כל אדמו"ריה לתורת ברסלב ולעצותיו של רבנו הקדוש, המזכירים את דברי זקנם אודות רבנו הקדוש הננמ"ח בחיל ורעדה, וספרי רבנו הקדוש היו מונחים אצלם בשמירה עליונה, וקיבלום כסגולה להיוושע.

כך גם ניתן לספר, לדוגמה, כי נכדו מהרנ"צ מבאבוב זצ"ל [שבימי בחרותו למד בצוותא עם הרה"צ רבי יעקב־מאיר שכטר שליט"א אצל האדמו"ר מסלונים הרה"ק רבי מוטל מסלונים זצ"ל], סיפר שבהיות אביו הרה"ק מהר"ש מבאבוב בימי חורפו, חלה מאוד, ואביו הרה"ק בעל ה'קדושת ציון' מבאבוב זצ"ל קנה עבורו את הספר 'סיפורי מעשיות', וי"א שאף הניחו תחת הכר שמתחת לראשו, וכהרף עין ראו שינוי לטובה עד שקם ממיטת חוליו. ומני אז ציווה עליו אביו שילמד מפעם לפעם בספר 'סיפורי מעשיות'.

ולכשנתגדל הרה"ק מהר"ש מבאבוב קבע חברותא עם גדול תלמידי אביו, הצדיק רבי יחזקאל רוטנברג הי"ד, בספה"ק 'ליקוטי הלכות', ונתקשר בעצות הנחל המטהר עד סוף ימיו, כפי שהעידו משמשיו שבכל לילה אחר שסיים את כל עבודותיו עם קהל עדתו סגר עצמו בחדר הגדול לשעת התבודדות, והיה מסתובב אנה ואנה בשפכו שיח לפני קונו. וכשהיטו אוזנם שמעו אותו כבן המתחטא לפני אביו: "טאטע, וואס וועט זיין מיט מיר?"... "שלמהל'י, וואס וועט זיין מיט דיר די תכלית"...

עוד מסופר, כי פעם אחת בא לפני הרה"ק מהר"ש מבאבוב אחד מתלמידיו, ושאלתו בפיו אודות שידוך שהציעו לבתו כלילת המעלות, אך דא עקא, לבחור המדובר יש חסרון, שהן הבחור והן אביו נוסעים בראש השנה לאומן. 

הרה"ק נזדעזע מאוד: "איך אתה יכול לומר שלנסוע לאומן זה חסרון? הזהו חסרון?! הרי אצל זקני הקדוש מצאנז לא ירד מעל שולחנו הספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן'!" וידוע שפעמים רבות אף ביקש מהנוסעים לאומן שיזכירו אותו על הציון הקדוש.

העצה: להמשיך עד הגאולה