מגזין ברסלב הגדול בעולם!
ברסלב מאוחדת תחת קורת גג אחת.
מגזין ברסלב הגדול בעולם!
ברסלב מאוחדת תחת קורת גג אחת.
מגזין ניצוצות הינו מגזין חודשי, מלא בתוכן עשיר לכל בני המשפחה. מאמרי אמונה, סיפורים חסידים, ועוד, מתורתו ועצותיו של רבי נחמן מברסלב.
אבל שמואל גרנט חסיד, ברסלב בעל אזרחות בריטית, עשה את זה פעמיים, בפעם הראשונה בפורים קטן, ושנתיים אחר כך בפורים עצמו.
במסע נדיר ביותר הוא חדר לאירן, הסתובב בשוקי העיר הססגוניים, השתטח על קברם של מרדכי היהודי ואסתר המלכה, התפלל בבתי הכנסיות העתיקים, פגש את חברי וראשי הקהילה היהודית העתיקה, ומעל הכל גילה שאורו של רבנו הקדוש הגיע לשם כבר הרבה לפניו.
כעת, לקראת חג הפורים, 'ניצוצות' חושף ומגלה לראשונה את הקשר הכביר שיש ליהודי איראן המפוחדים והנצורים בארצם עם תורת רבנו הקדוש ועם עצותיו הקדושות המפעמות בהם רוח חיים שמחה ותקווה.
ידעתי שאחזור לשם שוב. בעיר הבירה
החדירה הראשונה לאיראן
שמואל גרנט נולד למשפחת חסידי ברסלב בעיר בני־ברק, שם ספג את אורו של רבנו הקדוש לעצמותיו, ולא פלא שלכל מקום בעולם אליו הוא נוסע במסעותיו הרבים הוא לוקח איתו את ספרי רבנו הקדוש, וכמובן, גם לאיראן.
כיום הוא גר בלונדון ועובד במכירת מוצרים כשרים. "הרבה שנים רציתי לבקר באיראן", הוא פותח את הראיון ל'ניצוצות' כחודש לפני חג הפורים כשהוא מתאר את פרטי הנסיעה השונה כל כך שלב אחרי שלב. "סיפרתי לחברים שלי על הרצון הזה והם לא האמינו שאצליח להיכנס לשם. היה חשוב לי והרגשתי הארה גדולה להגיע לקבר של מרדכי ואסתר דווקא ביום הגדול הקדוש והמיוחד של פורים.
"לפי החוק הישראלי אסור לישראלים לבקר במדינות אויב ובכללן באיראן", הוא מסביר, "עבירה על החוק הזה יכולה לעלות בשנת מאסר. לשם כך ביטלתי את האזרחות הישראלית שלי, כך יכולתי לבקר שם בלי לעבור על החוק, לא הישראלי ולא האיראני. חלפו כמה שנים שחשבתי לעשות את זה אבל לא הסתדר לי להגיע לשם בפורים, החלטתי שאם בפורים איני מצליח להגיע, לפחות אגיע לפורים קטן".
אחרי הכנות רבות, בירורים מוקדמים, בחירת מסלול מתאים וסיפור כיסוי, הוא יצא לדרך כשבני משפחתו וחבריו הרבים נושאים תפילה מעומק לב שיזכו לראות אותו שוב בביתו. "ארזתי מזוודה קטנה: בגדים, אוכל וחפצים חשובים, וכמובן את ספרי רבנו הקדוש, ויצאתי לדרך", הוא פותח ומתאר את המסע הראשון לארץ המאיימת.
הרגעים הראשונים בהם דרכו רגליו על אדמת איראן היו מלחיצים במיוחד. "מיד כשהגעתי הייתה ההתנהגות שונה אלי. אחרי הנחיתה במעבר הגבול חיכיתי בתור כמו כולם, הם שאלו אותי כל מיני שאלות כמו למה באתי לאיראן, מה אני עושה בחיים וכמה זמן אני רוצה לשהות במקום. אחרי שהשבתי על השאלות הם הורו לי לחכות בצד, בעוד שלשאר התיירים הם נתנו לעבור בזריזות.
זה הלחיץ אותי אבל כבר לא הייתה לי דרך חזור. המתנתי שם די הרבה זמן. פחדתי והתפללתי, כי כל האנשים, גם אלו שהגיעו אחריי, כבר עזבו את המקום, אבל אז הגיע נציג של המשטר ואמר שאני יכול להיכנס. באותו רגע שמחתי מאוד, על אף שלמעשה בסך הכל קיבלתי אישור להיכנס לגוב האריות..."
מרגע הכניסה למדינה החל שמואל בנסיעה ממוקדת במטרה להגיע לכמה שיותר מקומות. במשך שלושה ימים הוא נוסע ברחבי איראן עם נהג צמוד ומדריך. "אמנם נסיעה באוטובוס זולה מאוד מכיוון שהמטבע האיראני נמצא בשפל, בין היתר בגלל הסנקציות העולמיות עליהם, אבל הנסיעות באוטובוסים ארוכות מאוד ולכן נסעתי ברכב.
כמובן, אחד המקומות הראשונים שנסעתי אליהם היה הציון של מרדכי ואסתר שבעיר המדאן, אבל בדרך עברתי ב'מגדל אזאדי' שבעיר הבירה, זהו המגדל הגבוה של איראן שמשמש כסמל הלאומי עוד מימי השואה. במקום הזה עורכים את כל התהלוכות הצבאיות כדי להפגין את היכולות של המשטר והצבא האירני. משם המשכתי לציון של מרדכי ואסתר שנמצא במרחק 400 ק"מ מטהרן הבירה, נסיעה של כארבע וחצי שעות".
”המסע המסוכן היה שווה". בציון מרדכי ואסתר בפורים
בציון מרדכי ואסתר
שמואל גרנט הגיע למתחם כשעה לפני סגירתו. "שומר יהודי פתח לי את המתחם. מתברר שהוא מתפלל שם ודואג לתחזוקת המקום. הוא הסביר לי על המקום, על התפתחותו שלו ועל ההיסטוריה שלו. הוא ממש התרגש שהגעתי מרחוק כי אין באזור הזה יהודים בכלל ואף יהודי לא הגיע לשם בשנים האחרונות. הייתי שם לגמרי לבד.
כל מי שמגיע לקבר צריך לחלוץ את הנעליים לפני שהוא נכנס. אולי זה בהשפעה מוסלמית. על הקיר מופיע הפסוק 'שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא'. כשנכנסים, צריך להתכופף קצת. הבנתי שהסיבה היא שאנשים יבינו שזה מקום קדוש וגם כדי שתהיה איזושהי קידה והודיה לבורא על הנס הגדול של הצלת היהודים, ולמרדכי ואסתר על כל מה שהם עשו למען העם היהודי.
המתחם מטופח מאוד, יש בו נברשות יקרות ומנורות ענקיות. פסוקים כתובים על הקירות, אריחים מיוחדים ועוד. התפללתי שם שחרית עם טלית ותפילין ואמרתי תהילים. התרגשתי מאוד כי זה היה בדיוק התאריך של פורים קטן, והנה אני מתפלל בסמוך לדמויות הגדולות איתם התרחש הנס של כלל עם ישראל כמסופר במגילת אסתר".
גרנט נכנס פנימה אל מערת הקבורה, שם יש שתי מצבות עץ גדולות מעל קבריהם של מרדכי ואסתר. "הקברים מכוסים בפרוכות גדולות ויפות, על הקירות מסביב לקברים יש פסוקים מהתנ"ך בכתב עברי. המצבה הימנית מיוחסת לאסתר, וכתוב עליה 'זה הארון אשר בו נקברה אסתר הצדקת'. המצבה השמאלית מיוחסת למרדכי היהודי, וכתוב עליה 'זה ארון הקודש של מרדכי הצדיק'. ליד המצבה מופיע ציור אילן היוחסין שלו.
ברווח שבין שתי המצבות יש אבן שמתחתיה נמצא בור עמוק. לאיראנים יש מסורת שמספרת שזהו פתח של מערה שמובילה ישר לירושלים. ליד הקברים יש גם חדר קטן שמשמש חדר תפילה, וגם אולם גדול לעריכת אירועי מצווה. במשך מאות שנים קראו יהודים מכל רחבי איראן במקום הזה את מגילת אסתר".
לאחר הביקור המרגש בקברי מרדכי ואסתר, נסע גרנט לעיר קז'בין, חמישים קילומטר ממערב לטהרן, שם קבורים על פי המסורת חנניה, מישאל ועזריה. הוא מספר שהמקום קדוש גם למוסלמים, וכי אי אפשר לראות את הקברים כי הם מכוסים.
גם במתחם הזה מקודש לאסלאם. כמו במסגד, להבדיל, צריך לחלוץ בו נעליים בגלל קדושת המקום". שם "מדובר במתחם ענק ומפואר, אולי אחד המרהיבים בכל איראן. על הקירות מבחוץ יש כתובות ועיטורים מיוחדים מבחינת ארכיטקטורה וגאומטריה. ליד המתחם יש מזרקות מים מרהיבות, ופרחים מדהימים לרוב. הקירות בפנים מקושטים באריחים יוקרתיים. על הרצפה פרושים שטיחים יפים ומהתקרה משתלשלות נברשות ענקיות.
זהו אולם גדול בתוך מבנה ובו נמצאים שלושת ציוני הקברים העתיקים. דומה למערת המכפלה. הקברים נמצאים בחלל תחתון מתחת לאדמה, ומעליהם בנו מצבות גדולות ומפוארות שגדרות ירוקות עם עיטורי זהב מקיפות כל אחת מהן. מבחינת המראה והחוויה של מי שמבקר שם, זה מקום קדוש מאוד וקיבלתי שם התעוררות עצומה.
בכניסה תלויות התמונות של נשיאי איראן ימ"ש בעבר ובהווה. הבנתי מהמדריך שזה מקובל באתרים שנחשבים אתרי מורשת לאומית ומגיעים אליהם עשרות אלפי תיירים מרחבי העולם.
אחרי הביקור בקברי הצדיקים המשיך שמואל גרנט לביקור בקהילות היהודיות של איראן. "לפי ההערכות, יש כיום באיראן כעשרים אלף יהודים, ובעיר הבירה טהרן נמצא ריכוז היהודים הגבוה ביותר במדינה. הבנתי מהקהילה היהודית שרבים מהם מהגרים לארצות־הברית בשנים האחרונות גם בגלל האנטישמיות וגם בגלל המצב הכלכלי הגרוע השורר במדינה בגלל העיצומים הבינלאומיים על איראן".
ברחוב ”פלסטין הצפונית”. תפילת שחרית בבית כנסת הגדול - מסורת בת שנים ארוכות. המבנה שעל ציון מרדכי ואסתר.
חג הפורים בפרס
המרכז של היהודים בטהרן נמצא ברחוב שנקרא "פלסטין הצפונית", אירוני משהו. ברחוב הזה יש מסעדה כשרה, מקווה, ואפילו מעבדה לבדיקת שעטנז. גרנט ביקר בבניין בן שתי קומות השייך לקהילה היהודית. בקומה הראשונה נמצא בית ספר יהודי, ובקומה השנייה בית כנסת ישן אך מטופח, שאותו בנה אחד מנכבדי הקהילה. רב בית הכנסת הוא הרב הראשי של איראן.
"התפללתי שם מנחה עם עוד בערך כארבעים מתפללים. אחרי התפילה סיפרתי להם שאני יהודי שגדל בישראל. הם קצת נבהלו וקצת שמחו, הם מאוד חשדנים ופוחדים להיות בקשר עם אנשים מישראל כי הממשל ממש עוקב אחרי קשרים כאלה, וככל שחולף הזמן המצב מחמיר בגלל הסערות וההתבטאויות של הממשל בישראל ובאיראן".
החששות והפחד גרמו לכך שהשיחות בין שמואל לבני קהילה היהודית אינן התפתחו כמעט, וכבר למחרת הוא עזב את איראן כשהוא מבטיח לעצמו לחזור לשם, מה שאכן קרה בחלוף שנתיים, אך הפעם המסע השני שלו נערך בחג הפורים עצמו, כשהמטרה היא לזכות לקרוא מגילה דווקא במקום שבו התרחשו הניסים הגדולים.
"מיד כשעזבתי את איראן כבר התגעגעתי למקום הזה וידעתי שאני הולך לחזור לשם, על אף שלאורך המסע הרגשתי שאני לא פעם מסתכן מאוד, אבל בכל זאת מיד אחרי חזרתי התחלתי להתכונן לביקור הבא שהגיע אחרי שנתיים.
ההתרגשות בפעם השנייה הייתה גדולה עוד יותר. הגעתי לאזור הקהילה היהודית ממש בערב פורים והבחנתי מיד בהכנות הגדולות לחג הפורים. נשכר אולם גדול ששם נערכו משתה וריקודים לכל בני הקהילה, אפילו ראיתי כמה ילדים מחופשים קצת. קריאת המגילה עצמה נערכה בבית הכנסת הגדול.
בפעם הזאת כבר הכירו אותי בני הקהילה, הם זכרו אותי מהפעם הקודמת ושמחו לראות אותי שוב. הם לא האמינו שאחזור, ועוד בפורים עצמו... הם הזמינו אותי לכל אירועי הקהילה של יום הפורים והסכימו לי לצַלם תמונות בצורה חופשית. זאת הייתה חוויה שאי אפשר לתאר. התחושה שם בפורים מאוד מעוררת, הרגשתי שבתוך המצב הקשה שהם נמצאים, פורים מסמל בעבורם תקווה גדולה, סוג של רמז שבסוף יהיה טוב ושאסור לתת לפחד לנצח. הם מרגישים שזה החג שלהם, כביכול כל עם ישראל בכל מקום בעולם חוגג איתם ומחזק אותם.
"קריאת המגילה הייתה מעמד מיוחד מאוד", מתאר שמואל בהתרגשות. "ישבתי בין בני הקהילה. במרכז ישב הרה"ג רבי יהודה גראמי רבה הראשי של איראן ולצידו הבעל־קורא. ממש דמעתי לאורך קריאת המגילה... בסיום הקריאה צעדנו כולם ביחד לאולם הגדול, שם נערך משתה שמחה צבעוני ומשמח לכל בני הקהילה, שמחת פורים אמיתית".
קריאת מגילה במקום שבו התרחשו המאורעות. בחדר הפנימי בציון מרדכי ואסתר
רבי נחמן בנוסח איראן
זה קרה תוך כדי משתה פורים הגדול, כאשר החלה המוזיקה לנגן, אלא שלהפתעתו של שמואל גרנט הוא שם לב כי חלק נכבד מהשירים הם שירים המדברים על מעלת רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, אותם שירים המושרים באומן בימי ראש השנה על ידי עמך בית ישראל הבאים לקיבוץ בצילו של הצדיק. בצילומים שהוא מציג לנו קשה להאמין שהאירוע הזה מתרחש באיראן, כאשר יהודים רבים רוקדים לקול שירים המדברים על מעלת רבנו הקדוש ועצותיו, אלא שאז התברר לו שזהו רק קצה הקרחון, או האש.
"מיד כשהבנתי שהשם רבי נחמן מוכר להם, התחלתי לברר איך זה ומנין להם כל זאת. הם אומנם מעודכנים במתרחש בישראל, אבל יהדות איראן היא מאוד מסורתית, לא מצאתי שם שום סממן של קהילות אחרות מישראל כמו קהילות חסידיות או ליטאיות. אין שם שום ספר חסידות או מוסר. התפלאתי שאפילו ספרי חב"ד שנמצאים בכל מקום בעולם – שם הם לא נראו. ובואו נזכור שהיהודים שם זקוקים למהדורות של הספרים בשפה האיראנית, דבר שכמעט אינו מצוי, דבר שהגביר את פליאתי על ההיכרות שלהם עם רבי נחמן ועצותיו".
אבל מהר מאוד התברר לשמואל שאם יש צדיק שאליו יהודי איראן מחוברים יותר מכל, זהו רבנו הקדוש. "התחלתי לשאול אותם מה הם יודעים על רבי נחמן, ולהפתעתי התברר שהם יודעים הרבה. הם הציגו לי את 'ספר המידות' מתורגם לפרסית, הם הציגו לי צילומים של שיעורים שמועברים אליהם מישראל בספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן' באופן קבוע, ומעל הכל הם סיפרו לי שיש קבוצה של יהודי איראן שנוסעת בכל שנה לקיבוץ הגדול באומן בראש השנה.
"יהודי איראן הם מאוד מלומדים", מסביר שמואל. "הם אינם בטלנים, כולם שם אנשי עסקים מוצלחים 'פרסים' מביני עניין, וכשהם מרגישים שיש משהו שיכול לעזור להם, הם הולכים על זה עד הסוף. פגשתי שם כמה יהודים שממש בקיאים בתורת רבנו הקדוש, הם הראו לי שיש להם גם תיקון הכללי בפרסית שהם מקפידים להגיד מדי יום. התברר שהם עומדים בקשר חשאי מאוד עם כמה מיהודי איראן שעלו לארץ או לארצות־הברית והתקרבו לתורת רבנו הקדוש, והם שמגלים להם עוד ועוד מעצותיו של רבנו הקדוש".
אחרוני היהודים נותרו בקהילה המפוארת. רבני איראן בתמונה לפני ההפיכה
האיראנים כוספים לרבנו
אחד מאותם יהודים הוא הרב נתן ל. תושב איראן לשעבר וכיום חסיד ברסלב המתגורר במרכז הארץ, אשר זה שנים ארוכות עומד בקשר עם יהודי איראן באופן חשאי ומוסר להם שיעור שבועי קבוע בספר 'ליקוטי מוהר"ן' ואף נפגש איתם במסעותיהם לאומן בימי ראש השנה.
גם הוא מספר על הקשר המיוחד של יהודי איראן לתורת רבנו הקדוש, קשר שכפי שתיאר לנו שמואל גרנט הולך ומתחזק מיום ליום. הרב נתן שיחי' מעדיף כי שמו המלא לא יוזכר מסיבות מובנות, אך באופן ראשוני הוא חושף לנו כי אכן רבנו הקדוש ותורתו מביאים למהפכה של ממש בשנים האחרונות בקרב קהילות יהדות איראן.
"הקשר של יהודי איראן עם תורת ברסלב ממש התהדק בשנים האחרונות", הוא מגלה עם תחילת השיחה. "לדעתי, הגורם לזה הוא כי הם רואים בזה קרש הצלה אחרון במקום שהם נמצאים. צריך להבין שירידת הדורות שאנחנו רואים כאן בישראל ובכל העולם היהודי, זה משהו שקורה בכל מקום, וכן, גם באיראן. הטכנולוגיה, הקִדמה, פוגעות בכולם, יש שנופלים ה"י ויש שמנסים להתמודד ולהתחזק.
העם האיראני הוא מאוד תמים, ובנוסף למה שעובר עליו מהבחינה הגשמית כשהוא מתגורר תחת המשטר האנטישמי ותומך הטרור הגדול בעולם, הוא גם חווה התדרדרות רוחנית לצערנו, אבל היהודים ששרדו עד היום אינם מוכנים לוותר כל כך מהר, והם מוכנים לעשות הכל בשביל להתחזק ולהמשיך את שרשרת הדורות היהודית עד לביאת המשיח, בקדושה ובאמונה.
במצב הזה, כשהם מנסים להחזיק מעמד, הם מרגישים שהם מצאו את שאהבה נפשם בתורות ובעצות של רבינו הקדוש. אין זה סוד שהתורה של רבנו, כמו שהוא בעצמו אמר, מיועדת דווקא לנשמות בדור הקשה הזה, לכן גם שם, באיראן, הם מרגישים שכל שיעור כזה נותן להם כוח בין ברוחניות ובין בגשמיות".
הם אינם פוחדים שהמשטר יגלה את זה?
"ברור שהם פוחדים, אבל אנחנו בכוונה לא עושים את השיעורים בשיחות טלפון, דרך שהמשטר יכול לגלות אותה. יש דרכים להעביר את השיעור באופן שאם לא ילשינו עליהם מבפנים אזי כמעט אין דרך לגלות זאת. עדיין זה מסוכן, אני יודע שהלב שלהם לא רגוע וגם אני לא רגוע, אבל בכל פעם אני רואה עד כמה הם מתעקשים על כך".
הקשר של הרב נתן עם יהודי איראן החל לפני מספר שנים, כאשר יצא לאור ספר המידות בשפה הפרסית אחרי שהתחבר לספר הזה בצורה מיוחדת, וביקש לגלות את העצות הכתובות בו לחבריו האיראנים. "אחרי עלייתי לארץ והתקרבותי לברסלב היה ספר המידות אחד הספרים שהכי התחברתי אליהם", הוא משחזר לנו את השתלשלות סיפורו של הספר, שתורגם לשפה הפרסית והפך לספר החסידות הכי נפוץ בשפה הזו באיראן ובשאר קהילות יוצאי איראן ברחבי העולם.
"עוד מספרים תושבי המקום כי בהתחלה, כשמי שתרגם את הספר סיפר לחבריו שהוא רוצה לתרגם את הספר, הם צחקו עליו, גם משום שחשבו שאין זה מציאותי כל כך, וגם כי אמרו לו שהקהילות האיראניות אינן מכירות את רבי נחמן והן לא רגילות לקבל ספרים חדשים ולא ידועים".
הספר הקדוש הגיע לאיראן
הם מספרים שהמתרגם כמעט וויתר על זה, אבל כמו חסיד ברסלב שאינו מתייאש החליט שיתחיל, ויהי מה. וכך במשך שלוש שנים היה לוקח בכל יום כמה שורות מספר המידות ורושם אותן במילים הכי פשוטות שאפשר בשפה הפרסית, בתרגום חופשי שכל ילד יוכל להבין. אחרי שלוש שנים גילה שיש לו קובץ של ספר המידות כולו מוכן להדפסה בפרסית. זה היה קצת הזוי, אבל זה היה בידיים שלו כבר.
למה דווקא ספר המידות?
לדבריהם, הוא הסביר שספר המידות הוא מצד אחד ספר עוצמתי שנוגע בכל רגע בחיים, בכל נושא שהאדם יכול להזדקק לו, ומצד שני הוא גם כתוב בשפה פשוטה וקלה שרק צריך לקרוא וליישם. יש שם פתרון לכל מצב, לכל בעיה, לכל הרגשה. הוא אמר לעצמו, זה פשוט יכול לסייע לכל כך הרבה דוברי השפה, מספיק שאחד יקרא איזה סעיף שיעזור לו בחיים, או שיהודי יגלה דרך הספר את הדרך של רבנו הקדוש ויגיע לאומן.
הם מספרים שלפני שהדפיס את הספר ניצל את ההזדמנות וכבר הוסיף הקדמה בפרסית שמספרת על רבנו הקדוש. הוא ידע שרוב הציבור שיקבל את הספר אינו מכיר את רבנו בכלל. בנוסף, לפני כל נושא תרגם קטע קצר מ'ליקוטי מוהר"ן' כהקדמה לנושא, ואחרי כל נושא המתרגם הכניס תפילה על העניין מ'ליקוטי תפילות'".
בשלב הזה עדיין הוא היה בודד במערכה. חסידי ברסלב מספרים שהוא לא ידע מהיכן יהיה לו כסף, אבל הוא זכר היטב שהחברים שלו לא נתנו לו בכלל גיבוי, הם לא הבינו למה נראה לו שמכל הספרים בעולם, דווקא הספר הזה יעניין את הציבור מקהילת היהודים באיראן, אבל הוא המשיך בשלו, הוא קרא לספר 'אוצר מהצדיק' ושלח אותו לארגון הוצאת הספרים 'משך הנחל' שלקחה את החסות על ההדפסה שלו.
מהר מאוד התברר שהעקשנות שלו הייתה שווה; ההפצה החלה לקהילות ברחבי הארץ, התפרשה לאירופה ולארצות־הברית ולבסוף, בדרך לא דרך, הגיעה גם לקהילות היהודיות שנותרו באיראן. "נראה לי שאין עוד ספר שהוא לא מספרי היהדות המקוריים שעברו ביהדות איראן מדורי דורות, שהתפרסם שם כל כך, ובכזו מהירות", אומר הרב נתן בהתרגשות. "יש קהילות גדולות שהן בקושי שומרים מצוות, אבל את הספר הזה הם לקחו מיד בהשתוקקות גדולה. זה הכוח של רבנו הקדוש. לא פעם רואים בבתי כנסת של קהילות איראן, את הספר הזה משומש מאוד, הרבה פעמים עם סימונים בכתב יד שהלומדים ציינו לעצמם לפי הצורך".
אל איראן לא ניתן היה לשלוח חבילות ספרים שכאלה, אבל הרב נתן מספר שמצא יהודי מאיראן שהגיע לישראל, ובכל פעם לפני שהוא שב לאיראן הוא ביקש ממנו לקחת כרך אחד ולמצוא דרך להדפיס אותו שם. בהתחלה לא ידע מה ייצא מזה, אבל אחרי תקופה קיבל תמונה של סעודה שנערכה באיראן, ואז גילה שאחד מהיושבים בסעודה יושב וקורא בספר המידות הזה.
חסידי ברסלב מספרים שזה היה רגע מרגש שבו הבין שהספר מתפרסם גם שם. אחר כך באמת אמרו לו במשפחה שהספר ששלח עושה רעש גדול אצל היהודים באיראן. לפני כן הם לא ידעו בכלל מי זה רבי נחמן ופתאום הפך שם השם של רביה"ק רבי נחמן ללהיט. הוא פורסם במהירות בכל הקהילות שנותרו לחיות שם, וכנראה זהו הספר היחיד שיש להם עם עצות מקיפות כל כך.
הנער האיראני ניצל
ספר המידות בפרסית היה הניצוץ הראשון של אורו של רבנו הקדוש שהחל לזרוח בארץ העוינת והמבודדת. בהקדמה של ספר המידות בה הוסבר בהרחבה מי הוא רבי נחמן, היא עוררה ביהודי איראן צימאון לרבנו הקדוש. בעקבות זאת הם גם עושים מאמצים להגיע לאומן לימי ראש השנה.
"אני פוגש אותם רק באומן בראש השנה, הם מסוגרים בתוך עצמם, כמעט ואינם נטמעים". אומר לנו ר' נתן גם הפרסים מהקהילה בניו־יורק מגיעים כבר כמה שנים בשיטת חבר מביא חבר והם כבר מונים כמה עשרות אנשים בליע"ה.
עוד הוא מספר כי באחת השנים כשהיה באומן, פתאום ראה קבוצת יהודים שזיהה שהם איראנים צעירים. הוא פתח איתם בשיחה, סיפר להם שהוא תרגם את ספר המידות, ואז אחד מהם הוציא מתיקו את ספר המידות הזה ואמר לו: 'אין יום אחד שאני לא קורא בספר הזה!'".
אחת הדרכים דרכן התפרסם הספר בקהילות איראן על אף שלא היה לו כל מימון להפיץ אותו, הייתה בעקבות סיפור מיוחד, שמגלה לנו את כוחו הגדול של רבנו הקדוש.
הם מספרים שבאחד הימים התקשרה אל המפיץ, אשה בעלת מבטא פרסי בולט וקולה נשנק מדמעות. היא בכתה ולא הצליחה להוציא הגה. המפיץ התאזר בסבלנות ועודד אותה לדבר, והיא החלה בסיפורה: 'בני שלומד מספר שנים בקולג' הודיע לי הבוקר כי הוא עומד להינשא לנוכרייה והעניין גמור וחתום. עולמי חרב עלי ואנה אני באה, לא יודעת מה לעשות.
אני מתקשרת אליך כי ראיתי על השולחן את ספר המידות ובפנים את המספר שלך. החלטתי לצלצל אליך, אולי אתה תדריך אותי מה לעשות. כסף לא חסר לי', הבהירה האשה, 'אבל לאבד את הזהות של הבן שלי אינני מוכנה בשום אופן!' האשה סיימה את סיפורה בדמעות שליש והמתינה למוצא פיו של המפיץ, אולי בידו להושיט לה עזרה.
המפיץ החל לדבר איתה מעניין רבנו והציע לה ללמוד את תורת רבנו ולעסוק גם היא בהפצה. היא הסכימה בכל לב, והחלה לפעול גדולות ונצורות להפצת העניין של רבנו והספרים, והנה הפלא ופלא, זמן מועט מאוד אחרי שהחלה בכך נפל סכסוך קשה ופתאומי בין בנה לבין הגויה ודרכיהם נפרדו, לשמחת ליבה של האמא".
שיעור חשאי ב'ליקוטי מוהר"ן'
עד לפני השנים האחרונות בהן נושא האטום הגרעיני הגביר את המתח שהיה גדול בלאו הכי כלפי יהודים באיראן, עוד היה מקבל הרב נתן מדי פעם טלפונים בשפה הפרסית מאיראן העוינת מאנשים שמספרים לו שהספר הזה הציל את חייהם והאיר בהם את אורו של רבנו הקדוש, אך בשנים האחרונות הקשר עם יהודי איראן הלך והצטמצם.
פעם עוד היו יכולים לחייג לישראל ולדבר איתי, כיום אין שיחות לישראל, זה אסור ומסוכן, מה גם שהקהילה היהודית באיראן נמצאת במצב שהיא חייבת לצעוק בקול גדול שהיא נגד כל פעילות ישראלית ומאמינה בביטחון גמור בשלטון האיראני. אין שם משחקים, כל טעות יכולה לעלות בחייהם ח"ו".
אך בכל זאת, גם כאשר עם משפחתו הוא לא מדבר ולעם האיראני אסור להיות בקשר עם ישראל, ישנו שיעור אחד ומיוחד עליו מוכנים יהודים רבים באיראן להסתכן, זהו שיעורו של הרב נתן בספר הקדוש 'ליקוטי מוהר"ן', שבשנים האחרונות מכה גלים בקרב הקהילה היהודית באיראן עד שהתופעה של יהודי איראני חסיד ברסלב הולכת והופכת בעקבות זאת לפחות ופחות נדירה.
"אני אף פעם לא התעקשתי למסור להם את השיעורים האלה, הלא איך אני, שגר כאן בישראל, יכול לבקש מהם להסתכן? אבל הם לא ויתרו לי. מבחינתם אני הצינור להעביר להם את תורת רבי נחמן, ועל זה הם לא מוותרים בשום מחיר".
הרב נתן מסיים את השיחה בנקודה אותה הוא אמר לתלמידיו בשיעור האחרון. "אמרתי להם על כל דבר שלומדים ראוי לומר תפילה קטנה לפניו ותפילה קטנה אחריו. אם בן אדם רואה שהוא מנסה לעבוד על משהו ויש לו או אין לו עצה לזה, אז פשוט שיתפלל על זה ואז יראה שינוי גדול, זה בדוק ומנוסה. כשמתפללים ככה אז יש סייעתא דשמיא עצומה".
בסיום השיחה מפתיעה אותנו שמואל כי יש סיכוי גדול שגם בשנה זו הוא יקרא את המגילה באיראן. "זה קשה הרבה יותר וגם מסוכן יותר, אבל התחלתי לעבוד על זה".
אנחנו מנצלים את ההזדמנות ומבקשים ממנו שייקח איתו הפעם גם חוברות של ניצוצות להפצה בריכוזי היהודים, ומברכים אותו שייסע לשלום ויחזור בשלום, בתקווה שיגלה לנו סודות נוספים מהקשר החזק של יהודי איראן לתורת רבנו הקדוש.