צורתו המאירה, עטורה בבגדי השיראין הירושלמיים, והילוכו בסמטאות מאה שערים בשעת חצות לילה לעבודת השם בהצנע לכת אחרי טבילה במקווה בדרכו אל חדרו הישן והקטן, פיזרה סביבו קדושה עילאית, כשבאותן שעות, אחרי אלף חמש מאות שנה ויותר מאז ירד לעולם ספר פנימיות סודות התורה 'הזוהר הקדוש' על ידי התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, זכה הוא, בדורנו אנו, לכתוב פירוש נדיר על ספר קדוש זה, פירוש שהתקבל במהירות בכל תפוצות ישראל.

יודעי דבר העידו שלא הייתה זו כתיבה גשמית כלל. בן־אנוש עם פרקי ידיים מעוותים שכאלו, בקושי יכול לכתוב כמה אותיות, ואילו הוא שפע חיבורי קודש. בחדרו הקט למד וכתב בלי סוף. ישן שעות מועטות ביממה וביתר הזמן ישב למרגלות הררי ספרים וכתב ללא הפסקה. הוא לא כתב ב'השבעת הקולמוס' כפי שרבים סוברים – אמר אחד מגדולי ירושלים – אלא בהשבעת הזמן. כל שנייה של רבי דניאל הייתה קודש לעבודת ה'.

במלאות עשרים שנה לפטירתו, ביקשנו לגעת בשולי גלימתו, לדלות סודות מהיכלו, ולגלות כי על אף שהיה מתלמידיהם של הרה"ק רבי אברהם־יצחק קאהן זיע"א מ'תולדות אהרן', וכן מתלמידי אדמו"רי סלונים זי"ע, בכל זאת התברר כי בכל חייו שאב כל העת ממימי הנחל נובע מהיכלו של רבינו הקדוש, עסק בספרי ברסלב והשתמש בהם בכתיבת עשרות הספרים שכתב בנושאים שונים.

סודו של צדיק

בימים אלה התבשרה חסידות ברסלב כי במכון 'מתוק מדבש' המוציא לאור את כתביו של רבי דניאל פריש זה עשרות שנים, הוציאו לאור ספר 'תיקון הכללי' עם ביאור 'מתוק מדבש' בהוצאה מהודרת ומפוארת, המלאה באוצרות גדושים מכתביו של בעל ה'מתוק מדבש' המסביר את דברי הזוהר הקדוש על פרקי התהלים שב'תיקון הכללי'.

ה'תיקון הכללי' הוא מאיר עיניים והמזמורים משולבים בפירוש הפשט על כל פסוק בתוספת ליקוטים יקרים מתוך מאמרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז"ל בהקשר של כל פרק בתהילים, בתוספת אוצר תפילות ולקט קצר מ'ליקוטי הלכות' על כל פרק מה'תיקון הכללי'.

עבורנו הייתה זאת הזדמנות לשוחח עם צאצאיו וממשיכי דרכו של בעל ה'מתוק מדבש', אשר אמונים על הדפסת ספריו הנמכרים בכל תפוצות ישראל ברחבי העולם, כאשר גם הם, עוד בימי אביהם, זכו להתקרב לאורו של רבינו הקדוש, ולכן גם ביקשו להוציא בימים אלה לאור את ה'תיקון הכללי' אשר אין ספק כי הוצאה קדושה זאת תפיץ את סוד תיקונו של רבינו הקדוש לעוד קהילות ברחבי עם ישראל.

מי שעוד זכה להסתופף בצילו של בעל ה'מתוק מדבש' הוא החסיד ר' שמואל־דוד רפפורט שליט"א, כיום מחסידי ברסלב במאנסי שבארה"ב. באותם ימים זכה להיות ממקורביו של רבי דניאל פריש, אליו היה צמוד במשך תקופות ארוכות, ובמשך שנה שלמה אף היה לבן בית ממש כשהתגורר וישן יום יום בביתו, ובאותה עת התקרב הרב רפפורט לתורת רבינו הקדוש ולחסידות ברסלב בעידודו של בעל ה'מתוק מדבש'.

בשיחה מיוחדת מארצות־הברית ל'ניצוצות' הוא מתאר את אותה תקופה ומעלה על נס פרטים מרתקים מחייו של רבי דניאל פריש זצוק"ל, ויחד עם עוד מתלמידיו הרבים שרטטנו חלקים מיוחדים מקורות חייו הקדושים ומן הקשר הרציף לתורת רבינו הקדוש.

"למרות שרבינו הקדוש נראה היה כירושלמי ותיק", מגלים לנו תלמידיו עם תחילת השיחה, "הוא כלל לא נולד בירושלים וגם לא בארץ הקודש, אלא בעיר נאנאש שבהונגריה, כאשר כבר על דבר לידתו מסופר מעשה נפלא".

בבית קטן בעיר נאנאש שבהונגריה, התגורר הצדיק המופלא רבי דניאל פאלאטשעק זצ"ל, שהעמיד משפחה לתפארת. בוקר אחד קרא לאשת נכדו רבי נפתלי הירצקא, ואמר לה מספר משפטים קצרים בסודי סודות ואחר נפרד ממנה. הנכדה שבה לביתה ולא הסכימה לגלות לאיש מה לחש לה הסב.

לא עברו ימים מרובים והסבא רבי דניאל הסתלק מהעולם בפתע פתאום. העיירה נאנאש התאבלה קשות על האיש שעבד את קונו מאז ומעולם. אחר ההלוויה פתחה הנכדה את סגור ליבה ושחה לבני משפחתה את הסוד הנורא: "אותו בוקר קרא לי הסבא ואמר לי כדברים הללו: 'חיי עלי אדמות עומדים לקראת סיומם. בעוד מספר חודשים איאלץ להיפרד מכם וללכת בדרך כל האדם. באותו פרק תלדי בן בעל נשמה גבוהה שיאיר את עיניהם וליבם של ישראל!

'בקשתי ממך היא', המשיך הסבא ואמר, 'שתעניקי לבנך את שמי 'דניאל' ותהיה זו עבורו טובה גדולה!' לא רציתי להאמין לדברים", סיימה בקול בוכים, "ולכן לא אביתי לגלות את דבריו. אבל הנה עיניכם רואות כי אכן התקיימה נבואתו".

ואכן, בן נולד לרבי נפתלי הירצקא ולזוגתו, וייקרא שמו בישראל: דניאל. הלא הוא רבינו הגאון הצדיק רבי דניאל פריש, שכדברי זקנו אשר נתקיימו במלואם, כאשר נראה אכן לעין כל שזכה להאיר את עיניהם וליבם של ישראל בשלל חיבוריו הגדולים והמאלפים שהפיץ בכרם בית ישראל, ובמסירות נפשו למען קדושת נפשות ישראל".

הצלה מופלאה

תלאות חייו של בעל ה'מתוק מדבש' החלו כבר בגיל שלוש כאשר נפטרה עליו אמו. אביו נישא בשנית, אך אם חשב כי כעת יחיה את חייו בשלווה, מהר מאוד התקדרו השמים, ובהיותו בן תשע פרצה השואה האיומה. אביו נלקח בעל כורחו לשרת בשדה הקרב, והאם החורגת השתדלה בכל כוחה להעניק להם גם את האבא שכעת גם הוא לא היה בנמצא.

"כבר מאז היותו ילד ונער צעיר", סיפרו לימים אחיו, "לא היה הוא נער רגיל. כמעט ולא עניינו אותו משחקי הילדים. בערה בו תשוקה לספרי קודש ולסידור התפילה. היינו מלאי יגון כשאמא נפטרה, אך בעוד אנחנו מנסים להשכיח את יגוננו על ידי משחקי ילדות בהפסקות, הסיח הוא את יגונו בלימוד משניות בעל פה ובהשתפכות הנפש בתפילה. שוב ושוב שמענו מיהודים שונים שדניאל אינו נער רגיל, הוא ודאי יצמח לעתיד כאחד מגדולי ישראל".

כמי שעתיד להאיר את עיני ישראל, שמירה עליונה עטפה אותו בכל ימי השואה, ובאותם ימים התרחשו עימו ניסים עצומים בגדר למעלה מדרך הטבע. בעוד רבים מבני משפחתו וקהילתו נלקחו לבלי שוב, שמירה מיוחדת הייתה לו ופעמים שכבר נחשב בין המתים ובכל זאת עלה מן השאול וניצול.

יהודים שפגשו את ר' דניאל באותם ימים סיפרו אחרי שנים כי בכל אותה תקופה שקדה בליבו רוח של אהבת תורה למרות השנים האיומות שעבר, ובחלוף השנים הקשות, כאשר האם וילדיה החורגים החליטו לשוב לנאנאש אחרי שאת האב לא ראו זה שנים, מאז נלקח למחנות העבודה, לא חיפש ר' דניאל תירוצים למנוחה, אלא כל העת חיפש דבר אחד: ספרים.

הוא הלך לבית המדרש שלא נחרב, אבל היה נעול על מנעול ובריח. בדרך-לא-דרך מצא דף או שניים קרועים מספר הזוהר, וממש עָט עליהם כאיש צמא במדבר על מים חיים. מאז – כך אמר – נקשרה נפשו עם הזוהר הקדוש.

בסביבות שנת תשי"ג, כאשר עלה לארץ הקודש, למד אצל האדמו"ר מערלוי זיע"א, ולאחר מכן דבק ברבו האדמו"ר מ'תולדות אהרן' זיע"א. כבר אז, בימי צעירותו, כאשר ברוב היום עסק בנגלה, בערה נפשו במסתרים ובלע בצימאון קודש דפים שלמים מספר הזוהר הק' והתיקונים, ולאחר מכן עסק בלימוד 'עץ חיים' ושאר ספרי המקובלים.

בעודו בן עשרים ושבע שנים כבר רשם במחברותיו פירוש לספר יצירה, כשבהקדמה הוא מתאונן כדרכו בכל חיבוריו ומבכה מרות את שפל מצבו ואת העובדה שהוא עצמו צריך לתקן עוד הרבה, וכנגד כל ספר קודש שהכניס בליבו הוסיף וגזר על עצמו גדרים וסייגים להתרחק מהמידות הרעות המפסידות את הדבקות, עד שאמרו עליו ידידיו ורעיו לחכמת הנסתר, כי כל התנאים שהציב הגה"ק רבי חיים ויטאל זיע"א לבא בשערי חכמה זו, אכן התקיימו בו.

במשך השנים עלה ונתעלה כאחד מבני עלייה, כאשר סדר יומו מתחיל בתיקון חצות וכל ימיו ולילותיו מוקדשים לעבודת ה'. ברבות הימים הוסיף על עמלו בעסק התורה את עניין עריכת סיגופים ותיקוני נפש המובאים בספרי המקובלים. את הכל קיים בהצנע לכת, אלא שפעם אחת נתפס 'בקלקלתו' בעת שקיים בעצמו פעם אחת עניין מתיקוני גלגול שלג, ומאז נודע הדבר לכל.

קדושה, טהרה וחסידות. בציון הבעש"ט הקדוש 

נועד לגדולות. כמלמד דרדקי בצעירותו

בקי בספרים הקדושים

היה זה לאחר שנה מנישואיו, בעודו מקדיש את רוב שעות היממה ללימוד ביגיעה בכולל אונגארין, נקרא אל רבו הגה"ק מ'תולדות אהרן' בעל 'דברי אמונה' זצוק"ל, וזה הורה לו לאחוז במלאכת הקודש, להחדיר אמונה ויראת שמים בלבבות צאן קדשים.

מאז, כל ימיו אף השפיע על נערים וחתנים שהגיעו אליו מכל העולם לשמוע דברי הדרכה לפני הבר־מצווה ולפני יום החופה. רבים מחסידי ברסלב תושבי מאה שערים אשר גרו בשכנות אליו היו מנצלים זאת ובאים גם הם להתייעץ עימו ולשמוע את הדרכותיו הקדושות, כך גם בניו של הרה"ח רבי שמואל שפירא זצ"ל, וכפי שמתאר לנו בתיאור מיוחד בנו הרה"ח ר' מנדל שפירא שליט"א:

"את רבי דניאל פריש הכירו כולם, הוא היה אחת הדמויות הקדושות כאן במאה שערים, מי שרצה להתחזק בקדושה ולקבל עצות קדושות היה הולך אליו, כי ביתו היה פתוח תמיד לכל, גם בשבת היו באים לסעוד אצלו מי שרצה. הוא היה מדבר דיבורי התחזקות שכולם רצו לשמוע, וגם אם לא אמר את זה בפירוש אנחנו הבנו שיש שם הרבה שמבוסס על דברי רבינו הקדוש.

הייתי מסתובב אצלו הרבה, הוא היה מדבר בצורה שהשפיעה מיד על הלב, היו הרבה חסידי ברסלב שהסתופפו בצילו, ידענו תמיד שהוא לומד ספרי רבינו הקדוש. אמנם בשנים הראשונות היה נראה שזה פחות גלוי, אולי זה היה קצת בסתר, אך ככל שחלפו השנים, ובשנים האחרונות בוודאי, היו ספרי רבינו הקדוש נמצאים על שולחנו תדיר, כל העת, וידענו שהוא בקי בהם.

"הוא הזכיר רבות את דברי רבינו הקדוש", ממשיך ומתאר ר' מנדל שפירא שליט"א. "גם בספרי ההדרכה שלו הוא מבסס את דבריו הקדושים על דברי רבינו הקדוש, ובעצות וההדרכות שלו תמיד היה משלב את דברי רבינו.

בכלל, כתיבת ספריו הייתה לדבר פלא, הוא כתב כל כך הרבה למרות שהיה קשה לו מאוד לכתוב, אבל הוא לא הפסיק לכתוב. היה משפט שתמיד היה אומר שרצו"ן, נצו"ר, צנו"ר – עומדים לנגד עיניו ומלווים אותו כל חייו, כלומר, כשאדם נכנע ועושה עצמו צנו"ר אל הרצו"ן העליון, ממילא הוא נצו"ר מכל רע, ויש לו סייעתא דשמיא עליונה בכל מה שהוא עושה".

פירוש שהתקבל בכל תפוצות ישראל. בתפילה והשתטחות על ציון רשב"י הקדוש

בהיכלו של רשב"י

הקשר לחסידי ברסלב ולרב פריש לא הגיע רק משכנות בשכונת מאה שערים, אלא גם מהימים הארוכים בהם בילה בציון התנא האלוקי הרשב"י הקדוש במירון. גם בזמנים בהם היה הציון שמם, ואף 'עובדי' חסידי ברסלב, שעבורם היו הציון הקדוש והיערות שסביב גן עדן עלי אדמות – כמעט לא הגיעו במהלך השנה למושב מירון שהנסיעה אליו לא הייתה קלה כלל - עבור הרב פריש היה מקום זה כתובת קבועה כדי לזכות להיכנס לנדבך נוסף בהיכלו של רשב"י ותורתו.

כך נהג לפקוד רבות את ציון הרשב"י במירון, ושם, בהיכלא קדישא, נתעלה בלימוד תורת הנסתר. ניתן להקדיש יריעה שלימה רק על דבר מסירות נפשו לשהות עם זוגתו וילדיו התינוקות במקום שהיה בזמנו שומם מאנשים ועמוס ביתושים, ובלבד שנפשו תקבל פורקן והתעלות במקום שלהבת קודש זה.

במשך השנה שהה כחודשיים בציונו של הרשב"י ועסק ברוב שעות היממה בתורת הזוהר הקדוש, ואט אט החלה רוח ה' לפעמו. כאשר התחיל להבין דברים שלא השכיל בהם מעודו, שערי הזוהר וספרי המקובלים נפתחו לפניו והוא חש בהם מתיקות על־טבעית מוארת באור צח ובהיר.

באותם ימים, בימי שבתו בהיכלא דרשב"י, כבר התחיל להירקם בליבו רעיון מפעלו הראשון לחבר הספר 'אוצר הזוהר', הכולל בתוכו מפתח ענק שחובק את כל חלקי ספר הזוהר ומראה מקום לאלפים בערכים נשגבים שבו בנגלות ובנסתרות. 

עריכת הספר הייתה מלאכת אומן ממש, ומאות הפנקסים שנשתיירו הימנה מלמדים על גודל היקפה ועל הדר גאונה. כך גם החל להתרקם בליבו הרעיון הטהור לכתוב ולהוציא לאור את חיבורו הגדול 'מתוק מדבש', המשמש כביאור נפלא בדרך קלה להבין ולהשכיל את משנת התנא רשב"י זיע"א בספרו הבהיר הזוהר הקדוש. חיבור ענק זה ההולך ונפרש על פני עשרים ושניים כרכים, מהווה את גולת הכותרת שבין כלל חיבוריו הנעלים למטרת זיכוי הרבים.

הדבר החל כשביום אחד קרא לו מורו ורבו בעל ה'דברי אמונה' מ'תולדות אהרן' והציג בפניו גיליון גדוש בכתב יד צפוף. רבי דניאל הביט בגיליון ונתרגש. הוא הבין שהרבי כותב פירוש על ספר הזוהר. הרבי פתח ואמר: ''מקובלני מהרבי מלובלין שאמר לתלמידיו כי קודם ביאת המשיח יקום יהודי שיחבר פירוש על ספר הזוהר בדרך הפשט, ובזה יאיר את עיני ישראל המצפים לישועה.

"האמת לא אכחד", המשיך הרבי ואמר, "כי חשבתי שיהיה זה אני והתחלתי לכתוב פירוש כפי שרואות עיניך. אמנם אני רואה שאין כוחותי עוד במותני. הנני מבקשך אפוא למנותך שליח לדבר זה. לכתוב פירוש השווה לכל נפש שיפתחו את שערי הזוהר''.

רבי דניאל, שנפשו כבר נכספה לכך עוד לפני כן, הנהן בראשו לאות הסכמה, והרבי החל מונה באוזניו כמה מעלות טובות שחפץ שיהיו כלולות בפירוש זה. באחד מכתביו של הרב פריש ניתן לראות בכתב ידו את הסיפור כדלהלן: ''רבינו זי"ע בעל ה'דברי אמונה' התחיל לעשות פירוש על הזוהר הקדוש בשנת תשל"ח, ואחר כך אמר שכנראה אינו לפי כוחו וביקש ממני שאשתדל בזה. אמנם לא התחלתי בו עד שנת תשמ"א בערך, עד שהקב"ה סייעני בו והוצאנו לאור את כל ספרי הזוהר בכ"ב כרכים, משנת תשנ"א עד שנת תשס"ב…"

כתיבה שמימית. השולחן והחדר בו נכתב הפירוש לספר הזוהר

בצילו של הצדיק

חלק מאותן השנים זוכר רבי שמואל־דוד רפפורט שליט"א שגדל בביתו כבן בית, ובטרם הוא מתאר לנו כיצד התקרב לתורת רבינו הקדוש בזכותו של הרב פריש, הוא משרטט לנו בצורה מופלאה את סדר יומו הקבוע שנמשך שנים על גבי שנים.

"הרב פריש היה קם בחצות הלילה", מתאר הרב רפפורט כאילו הוא עדיין מתגורר בביתו הקדוש של בעל ה'מתוק מדבש' במאה שערים. "אני זוכר שהייתה לו חברותא קבועה במשך שנים ארוכות, זה התחיל עוד לפני שהגעתי אליו, ומה שאני ראיתי שהיו לו שיעורים מאוד קבועים ומסודרים מדי יום ביומו.

הוא קם בארבע לפנות בוקר, בהנץ החמה היה לובש שני זוגות תפילין קטנות ואומר קריאת שמע, לפני יציאתו לשחרית היה אומר ברכות בקול ובעניית אמן בחברותא עם בני ביתו, ובשעה שבע וחצי התפלל שחרית במניין של האדמו"ר מ'תולדות אברהם יצחק' שליט"א.

ארוחת הבוקר שלו הייתה במשך שנים על גבי שנים חתיכת לחם שיפון וסלט תפוחים, ואחר כך המשיך ללמוד עד אחת־עשרה, ואחר כך נח כחצי שעה, ומיד לאחר מכן המשיך ללמוד במשך כל היום כשמדי פעם היו אנשים נכנסים ומדברים עימו בלימוד. בערב התפלל מוקדם מנחה-מעריב ביחד, ומיד לאחר מכן נח לישון לעבודת השם של מחר!

אחד הדברים שראו אצלו תמיד היה ניצול הזמן וסדר היום הקבוע, זה היה שורש ההצלחה שלו. זמן אצלו היה הדבר החשוב מכל, הוא תמיד קם באותו זמן ולמד באותו זמן וגם אכל אותו דבר, אכל רק פעמיים ביום בשעה קבועה, בערב אכל רבי דניאל סלט וקצת קרקר, וזהו!

ראיתי אצלו ואצל משפחתו פרישות אמיתית מאוכל ומהעולם הזה, לא היו אצלם מעולם מותרות, רק מה שמוכרחים. בשבת היו קונים יותר אבל גם לא מותרות. אני זוכר שפעם רציתי לקנות שיהיה לבחורים שבאים להתארח אצלו גלידה לכבוד שבת, והרבנית אמרה: 'אתה רוצה לקנות גלידה??? אפילו נשים מתביישות לאכול זאת!'...

"אך למרות הדלות הגדולה, אף פעם לא שמעתי ממנו חלילה תלונות או לחץ כלשהו", ממשיך ומתאר הרב רפפורט. "ראו עליו אמונה שלמה ובאמת הייתה לו סייעתא דשמיא עצומה. אני זוכר שפעם סיפר לי שהרבה פעמים בימי חמישי כלל לא ידע איך יקנה לכבוד שבת, אבל מדי שבוע ושבוע הגיעו בס"ד אנשים לקנות ספריו בימי חמישי דייקא, כך שהיה לו כסף להוצאות שבת!

התחושה הזו ליוותה אותו כל חייו. גם כאשר היה צריך להשיג סכומי עתק כדי להדפיס את ספריו - תמיד עשה זאת בגדר השתדלות בלבד. פעם ראיתי אותו מבקש כסף מתורם כדי להדפיס אחד מכרכי ה'מתוק מדבש'. אותו יהודי סירב לתרום, ענה לו רבי דניאל בהסכמה: 'הכל בסדר, אני עשיתי את ההשתדלות שלי לבקש, ומכאן השם ישלח כיסוי להוצאות'. זו הייתה הגישה שלו, שהוא עושה רק השתדלות והשם מנהל את העולם. ובאמת תמיד ניתן היה לראות שמשמים דואגים להדפסת הספרים הרבה יותר ממה שהוא חשב שיצליח".

שם פגש את זקני העובדים של ברסלב. בלימוד בין הרי מירון

הקנאה בברסלבר'ס

הרב רפפורט מתאר סיפור נוסף מצמרר שממחיש זאת יותר מכל: "פעם אחת הגיע איזה עשיר מאנגליה ואמר שהוא רוצה להדפיס את כל ספריו. כאשר שאלו אותו איך הגיע לרבי דניאל, הוא ענה בהתרגשות שהגיע אליו בחלום יהודי עם זקן לבן ואמר: יש יהודי בירושלים שרוצה להדפיס פירוש על ספריי, לך ועזור לו!

אני זוכר שאותו עשיר פעם קנה לו מזגן, ורבי דניאל לא הרגיש צורך להשתמש בו, אבל לפני ביקורו הבא, הוא ביקש שידליקו אותו, שלא יקבל התורם חלישות הדעת. כאשר שאלתי אותו למה לא להשתמש במזגן תמיד, הוא ענה לי שבימות החול זה מדי יקר, ובשבת בגלל יוקר אין זה חשבון, כי הוצאות שבת חוזרות, אבל אז לא יכלו בגלל מוגבלות כמות החשמל של הגנרטור של שבת.

"שבת קודש הייתה כולה רוחנית אצלו, יכלו להרגיש את הרוחניות", הרב רפפורט נזכר בערגה. "הוא ערך סעודות שבת מאוד ארוכות, פחות היה 'מצב' של גשמי, היה יותר דגש על הרוחני, אבל עשרות בחורים צמאי השם בחרו ברוחניות והגיעו לסעוד איתו סעודת שבת, שהיה מדבר בהן פעמיים כחצי שעה!

הוא עצמו היה אוכל ממש קצת בסעודת שבת, טועם קצת ואומר: 'זה משהו מיוחד! מספיק לי!' מבחינה גשמית היו סעודות השבת נערכות בדלות, לא היה הרבה מה לאכול, ושתייה - אצל הגברים היה רק סודה ואצל הנשים היה גם קולה, אבל מבחינה רוחנית - לא רצינו שתיגמר הסעודה..."

אחד הזיכרונות המתוקים ביותר שנותרו לרב רפפורט הוא מהשעות הקדושות בליל שישי מדי שבוע, אז היה מסייע לרב פריש בהכנות לקראת שבת. "ההכנות לשבת היו עבור ר' דניאל מלאכה קדושה", הוא מתאר בגעגוע. "ר' דניאל היה עוזר להכין את העיסה לחלות לכבוד שבת. עוד לפני שהתגוררתי אצלו הגעתי הרבה פעמים לראות את עבודתו בליל שישי.

אלו היו רגעים מיוחדים ומסקרנים, להיות לצידו כשהוא במטבח החשוך, המואר רק מעט, אור של פעם, ומתעסק בפשטות עם העיסה שהייתה מאוד גדולה. הוא היה מכין קויליטש - חלה גדולה, שתספיק לכל האורחים. הייתה תחושה של קדושה מיוחדת באותן שעות, אני נזכר בה וגעגועים עזים עולים בי. ליל שישי במאה שערים בביתו של רבי דניאל, קדושה שכזו, הרגשה שהנה השבת מגיעה ומתכוננים אליה בסילודין... באותן שעות היינו משוחחים רבות בדברי תורה וגם בסיפורים שהוא היה שח לי כבדרך אגב.

"אני זוכר שבאחת הפעמים כשהייתי שם לבד", נזכר הרב רפפורט בפרט שמלמד עד כמה הייתה מיוחדת הערכתו של הרב פריש לתורת רבינו הקדוש, "פתאום רבי דניאל סיפר לי שהוא היה תקופה מגיד־שיעור באחת מישיבות ברסלב לבעלי תשובה, ואז הוא החל לשבח את אותם בעלי תשובה בצורה מעוררת התפעלות.

אני זוכר שהוא התפעל מהם מאוד, ואמר לי במילים הללו: 'כשהייתי שם מגיד־שיעור התביישתי מהם, התביישתי לראות איך שלפני כמה שנים הם היו מאוד רחוקים מהיהדות, בתוך השאול תחתית ומתחתיו, והיום כולם עובדי השם מופלגים, קמים בחצות, טובלים במקווה קר, לומדים ומתפללים בהתלהבות ובהתמדה'. הוא ממש הביע התפעלות מיוחדת מאותם חסידי ברסלב.

כשהוא שח לי אותן מילים עדיין לא הייתי חסיד ברסלב, גם לא חשבתי שאהיה, לא הכרתי אז משהו מתורת ברסלב, אבל בעקבות הסיפור הזה, ולאור ההתלהבות שבה אמר את הדברים, הוא פתח לי אז בלב פנימה את הפתח הראשון לחשוב שיש תוכן מיוחד בחסידי ברסלב, וידעתי שעלי לבדוק מה נותן להם את ההתלהבות הזו בעבודת השם".

המלצות מקרבות

התקרבותו של הרב רפפורט לברסלב הגיעה אחרי מספר חודשים בעקבות הצעת שידוך ממשפחה של חסידי ברסלב במונסי. הרב רפפורט, שעד אותה עת לא היה לו שום קשר לברסלב, התלבט מאוד, וכך גם אבי המשודכת, הרה"ח ר' לייבל גולדרינג שליט"א, חשש לקחת לבתו חתן אשר איננו חסיד ברסלב, אך מי שדאג להפיג את החששות כדי שהשידוך הזה יצא לפועל היה רבי דניאל פריש שעשה הכל עבור הצלחת השידוך.

"חמי היה שייך לאנ"ש דחסידי ברסלב במונסי ואני לא הייתי ברסלב'ר", מספר הרב רפפורט. "מי שדאג שהשידוך יצא לפועל היה רבי דניאל, שמאוד המליץ לחמי שאפילו שאני לא ברסלב'ר, אבל מדובר בבחור טוב וכו'. כך הוא שכנע גם אותנו וכך נסגר השידוך. אלא שהמכשול הראשון הגיע מספר חודשים אחרי החתונה, כאשר הגיע ראש השנה ופתאום כולם סביבי החלו בהכנות הרוחניות והגשמיות לנסיעה לאומן, ואני כלל לא חשבתי שאני קשור לזה.

למדתי בכולל קאשוי, שם למד גם הרה"ח ר' זלמן־לייב רוזנברגר שליט"א, מחשובי חסידי ברסלב במונסי, חתנו של הרב מקאשוי זצ"ל. באחד הימים של תחילת חודש אלול הוא ניגש אלי ושאל אותי: 'אתה מצטרף איתנו לנסיעה לאומן?' עניתי: 'לא, חמי לקח אותי כחתן אפילו שאני לא ברסלב'ר, ולמה שאסע?!' הוא שאל אותי: 'אתה לא מאמין בהבטחה של הצדיק?' עניתי: 'אני כן מאמין, אני מאמין בכל הצדיקים, אבל אני רק חודשיים אחרי החתונה, ולא נראה לי מתאים לנסוע כעת לאומן!'

אך הוא לא ויתר ואמר לי: 'הרי אין לך מניעות, לא מאשתך ולא מהמשפחה, אצלנו בברסלב מקובל שנוסעים גם בשנה הראשונה, ולכן אין לך תירוץ להתחמק'. לקח לי כמה ימים להתחיל לחשוב על כך, ואחרי שבוע עדכנתי את הוריי כי יכול להיות שאני נוסע לאומן לראש השנה. הם מאוד נבהלו, אני זוכר שהם אמרו לי שהם פוחדים שאם אתקרב לברסלב אני אשתגע... אפילו שהם הכירו הרבה חסידי ברסלב היה להם פחד מהמושג הזה".

כבכל ספק במהלך חייו באותה תקופה, הבין הרב רפפורט כי מי שיכריע בספק יהיה רבו, רבי דניאל פריש. "החלטתי שרבי דניאל פריש יכריע לי בשאלתי, התקשרתי אליו והסברתי לו את הספק שלי, אמרתי לו שההורים שלי חוששים שאם אסע לאומן אהפוך לחסיד ברסלב, הם חושבים שאני אשתגע.

להפתעתי, התשובה של רבי דניאל הייתה פשוטה מאוד והוא ביקש שאומר זאת גם להוריי. הוא אמר לי: 'תגיד להורים שלך שאם משורש נשמתך אתה קשור לברסלב, ממילא איך שהוא תתקרב לברסלב, אפילו אם לא תיסע עכשיו. ואם אין שורש נשמתך קשור לברסלב, אפילו אם תיסע לא יקרה כלום'. שאלתי אותו שוב: 'שאני אסע או לא?' ענה לי רבי דניאל: 'אני אוחז שאתה צריך לנסוע לאומן!' כמובן, הוריי זעמו, אך למרות זאת הם גם הסכימו לכך והחשש שלהם כבר לא היה גדול כל כך. לא חלפה תקופה ארוכה והתברר שה'חשש' היה מוצדק: סמוך מאוד לנסיעה לרב'ה הרגשתי שאני רוצה להיות חסיד ברסלב, וכך החלה ההתקרבות שלי".

חיים של טהרה. ציונו הקדוש של בעל "המתוק מדבש"

צדיקים גדולים במעלה